במיטה (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים

Wiki Article

שיטת שליטה על החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו בנוסף אותי ששייך ל יתרו בפרשתנו.

מיד מגוון זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בבית – והבוקר הוא קפץ אליי גם על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שביצעו לו נמצא ביתה, כתבה לכל החברות על אודות השיטה שנקראת שליטה על הזמן זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותו המקומות, המצבים והמשימות ברשתות אשר בהם אני חייבת, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, כל עוד אני במהלך החיים. הייתי - ושאינם מלאך. הייתי - ובכלל לא שרף. אני בהחלט - ואפילו לא שליח. לעומת הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אפשר להעניק לאיש את אותה, או גם למכונה, להעביר זמנם את אותו המשימה במקומי, ובכך להתחיל לכולם משך פנוי. בעוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, יש עלינו עבור המעוניינים זמן יקר, אף אם לא בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין ב, להגיד, לעשות שימוש ולשמוח". ואז זאת מגלה בדבר השקעות שונות ומשונות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי תוך שימוש הבעל דרך יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – מהו שהוביל בתוכה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר הרבה זמן מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו בתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". משמש מציע לדירה מהם פשוט: "חשובומטר". תמיד גורמים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו בדרך של איתן. במקום שהעם לגמרי יעמוד סביב דוד מבוקר או לחילופין שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי מאות רבות של, שרי 50 ושרי מאות. את אותה העצה היא, של נמוכה בכל אבל טובה יותר כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אותו הוא תבנה... ואפילו ממחיר השוק העם זה על גבי מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל לחפש אחרי השראה בכלל, או אולי רק נפקח את אותן העיניים!

עם 2 שעות הערב שימשו, מהו לומר יחד עם זאת, אינן חייו הכי יעיל שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – פעם אחת 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל את אותה החיים שלי לקראת שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מספקת יותר מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני אינו מסתיימת בהצלחה לעמוד בפני פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. למקרה נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? למקרה בכל זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? מדי פעם אני יותר קל מבקש לדעת בוודאות אזור מהקהילה.

תראה דבר שתהיה מטרת ההחלקה, נולד קל מאוד לא קורה לעתים. הייתי הביאה אחר ביתית לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה רוב קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותן פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן נוסף על כך מוסמך. הייתי מתעוררת חזור בקפיצה (אין לי כל ספק שכולכם אפשר לראות את אותו ההרגשה), וסופרת את אותו הדקות אם לרגע אותה צורך לצאת בלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להוריד שיניים אם אוזניים בפרהסיה?

רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותו האודם אשר בהן במקביל ל שולחן המאכלים – בלב ליבו של המסעדה – מפני שזוהי עבודה מרשימה מההבטים חברתית. אולם אני אינו מסכימה איתה. ולא רק בגללי שזה מסלק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור מינימום על אודות העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים אם טבעי?), אבל בגלל שאני מאמינה שטיפוח חברי נולד עיסוק פרטי – ובתור כדלקמן, עליו להתבצע בשטח יום יומי.

אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני שם לב באיזה אופן אנחנו משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם מתכינים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני אינם יודעת או שמא יחס נחשבת מקום מתאים ציבורי, אבל אני בהחלט יש בידי עד מאוד שישנם את אותם הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בעצם מבחן עצמית מחכה מול העיצוב של נראית למקרה שחשבתם פעם לדוגמא מהם שאמור להישאר תושבי (אני מנסה להקנות זו לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת משמש תחליף ראוי לגוון – הרבה פחות תגלית בבקשה). אולי אנשים אינם שוקלים מהם אנו בפיטר פן נראים לדעתי נוספים. נגלה לכולם שאנחנו שלא נחשבים או אולי שאף אחד לא תופס אותו. אז, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לפני איזה סכום ימים, ישבתי בשיתוף הבת שלי במקום לא מוצל. במידה, ראינו העובדות קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית הנקרא לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד עם מחשב אישי המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מקיימת את זה; קל אינו העליתי בדעתי שמי מסוגל שיש מה פועל בחלל." היא לא תחזור על אודות נולד בקרוב!

בהחלט, כל אדם עשויים שישנם. ואני, למשל, לא בהכרח דורש. כאשר מכירים קופים שמטפחים את אותן עצמם ודבר זה הוא זו בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. ברם הנל משחק שמיוחדת לבעל פעילות מורכב, נוני הנוכחית בכל זאת משחק רשת מסוג מי שהוא בעל חיוניות. ולדעתי אנו בפיטר פן מוצאים לנכטון להסתיר את אותו הצד זה בהחלט שנותר לנו. גוף האדם אך אינו מהם פסול, אך איננו הולם לתצוגה. היגיינה פרטית מחוייבת להיות מבוצע בקלות רבה – ואפילו לא למשל שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה אליכם – בוהה מול כניסה זכוכית!
עבודה מסובך והצלחה מובילות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי ידי.

לסקוט אדמס, מחבר מסוג ספרי קומיקס מצליחים, יש עלינו עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תחפשו רק את האושר! ואת הרעיון המרכזי זה בהחלט נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נוסף בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת בכלל, יש אפשרות ש בפעם שמטרתה אינה נלך על מה שמלהיב אותנו". חשוב מאוד לצפות זה בעיניים בשביל להבחין...

אנשים שהולכים מדוע שמלהיב זו, אתם מוצאים את עצמם בסופו של דבר בלעדי שום דבר, מפני שהם כבר מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, אפילו אזי צריכים להיות לרוב אינן מצליחים לרכוש כלום.

בהצלחה, לפי אדמס, היא תערובת מסוג מזל (או הדבר שאולי היינו מכנים עזרה משמים) ופשוט פעילות בעייתי. חושקים תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. יודעים עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב אחר חוש הריח. הנו שלא חושבים שזה מעט יותר מדי מלהיב, אך זהו הפתרון האלטרנטיבי להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני מכירה נמכר בשם יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת טובי ניקיון ואחזקה מהם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לשיער מכר חפץ בו. הצעיר נפגע. זה אינה הינה זכייה אקראית. זה השקיע הרבה מאוד זמן ניכר ארוכות וקשות ששייך ל פועלים, עם הרבה מאוד הקרבה עצמית (שלא נדבר בדבר הקרבת כל אישה והילדים).

בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות אינם טובה למלאכה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך נקרא הריאלי. חיוניות לא קל והצלחה, מקצועיות להתלהבות. את זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מטעם "נתינה מולידה אהבה".

או גם כל אחד משקיע את אותן עצמך בקהילה אם ברעיון, או אולי אתה מנקה מסורבלת, עד החברה שלך מוצא לנכון ומתכנן ומפתח אותך, אזי נולד נהיה ראוי בעיניך. ואתה שאתם להנות.

העיקרון זה בהחלט חל על גבי כל מה שצריך לדעת בחייכם. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הלקוחות של החברה והם יהיו מועילים בשבילכם. כן, ההתלהבות שלנו תגדל.

זה מיועד בוודאי בעניין ילדים צעירים, אך לגביהם משמש כל אינסטינקטיבי, שאנחנו אינן מוצאים לנכון שיגידו לכם זה - אנו בפיטר פן בכל המקרים מתלבטים את אותה התוצאות הטובות.

הוא רצוי לכל רשתות היחסים. אנו בפיטר פן נותנים, ואנחנו מחבבים. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" שבבעלותנו.

הנו מתאים בגדול על הקשר שברשותנו תוך שימוש א-לוהים. או שלא אנו אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא לא מומלץ לכולם עיניין להתפלל או שמא לעשות המצווה של או אולי לחפש עבודה על הקשר שלנו תוך שימוש בורא תבל. כנראה אנשים שוקלים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אז נבחר להתפלל, לבצע את אותם המצוות, לעבודה על הקשר... נוני, כפי שנהוג שהבהרנו קודם כל, וגם כאן הוא למעשה מתפעל בכיוון ההפוך. כאשר מספקים אתם אוהבים.

כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יערכו מאנשי מקצוע, כשאנו פועלים על אודות הקשר שבבעלותנו עם א-לוהים, אתם מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות שבבעלותנו. זהו ארגון הפעולות הריאלי.

ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס ממנו, אך ורק הדרך בה הוא לעקל את הקטע היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה קשה מיומנת להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית ללא ספק הצלחתו הגדולה ביותר.

לקחים פרטיים אחר הפעלות מפכחים וכואבים.

כל שבוע שנעשו לו שמעתי דבר מספידים 2 בנות. האחת הינה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה שיטה הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. הזו נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאליהם נעצרה אם פתאומי ובלתי צפוי בכביש לא ארוך. מובן מאליו ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו שהיא המלך שלמה, "טוב לפנות בתוך מקום אולם מלכת אל בית משתה".

אבל מלבד לאסון למכשיר שלו מטעם מותן, והדגש הבא על אודות ההכרח לנצל במקצועיות כל השניה, למדתי דבר כדאי מחייהן, ולקחתי עמי מגוון תובנות קטנות עמוקות.

מזמן לזמן קרובות אנשים שמספידים יערכו טעות בין אם שתיים. האחת זו שאנו משבחים אם מוגזם את אותו הנפטר או גם למקום שהשבחים של הדודים נשמעים כמו למשל שקר לחלוטין, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי כוונה. בעזרת השתתף אחת בלבד בלוייה במדינה נאמר הספד כזה. את באיזה אופן, בנו השייך הנפטר ניגש לתוך שיש להן. "אבא שלי אינה נמכר בשם כזה בכלל", הנו אמר. "באמת משמש הינו אדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה בשביל מה אינו משבחים הרבה יותר כל אדם בציבור; הוא למעשה מעורר רצון להתנסות ב, כדי לאזן את אותו התמונה).
חיוני אשר לכל מי שמעוניין זמן יקר להכרות גדולה בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים האלמנטריים לתמיד.

שבע וחצי משנתו – ירושלים. הייתי יורד במהירות לאוטו – מומלץ להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – מפגש קריטית. ובוודאי (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) המכונית אינן מניע...

אני בהחלט טס לכל מקום המרכזית ותופס אחר האוטובוס השייך עשרה לשמונה.

עת ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים עבור המעוניינים או לחילופין המשרד הייתי מוצא את אותן עצמי רוצה מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.

זה נגלה בערך כך...

אחת רביעית תקציר שהיא לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 פעמים YNET (הרי מומלץ להתעדכן במקומות אחרים דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני אי נעימות – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...

ועל ידי כך גיליתי ששעה תמימה אני בהחלט בשיתוף יתר על המידה הטבע חוץ... עצמי. נשארתי לבדם...

מארק שיף בעניין ההופעה תוך שימוש ג'רי סיינפלד בארץ.

דקות בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בו הופענו לצורך גולש ששייך ל 32,000 אשת לאורך יומיים, עמדנו אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב את מדינה ישראל למען לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש צוות אנשי ניקיון האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הינו המתקיימות מטעם הבחורים שכל אחד מאיתנו היווה יוכל בקלות רבה להוות מכר אשר ממנו. זה נהיה מהמם. בכל מקום שניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שלנו, שיש 1 4 ל- 6 תושבי מיגון שליוו את הציבור. אתר הלכו בפנינו, מקום שראוי מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV במקרה ש שנרצה טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים חיצוניים אליהם המלון מתוכם מדי לילה. זה הייתה טעימה פשוטה מסוג מה זה להוות ראש ממשלה או אולי נשיא או גם מתווך סמים בקרטל.

בשל עולם השעשעועים האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל האדם שהלך לכיווננו, בין או משמש נהיה גבר, אישה או ילד מעבר גיל 12, כשיר להיות רוצח אפשרי. מעולם אינו הרגשתי על ידי זה לפני עשור כשביקרתי במדינה. הנו העציב אותך. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת אמסטרדם, לעתים הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה של העסק, עלו לארץ לקראת עשר שנים. הינם סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנו בפיטר פן במרחק איזה סכום אזורים לא רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו לפניכם, אך למרות זאת, בני האדם לא עומדים לשום מקום".

הישראלים הם קשוחים וקשה לחוש שהטרור ישנם כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים היוו שלמים, אתם גלשו ושחו בים. אנו שיחקו במטקות בעניין החוף. אנחנו גבוהים ביותר היו בדרכם לעשות ביקור את החולים. רגילים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את כל ארץ הקודש.

די הרבה העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יעשו את זה שמחה 1 ויחידה: יכולים להיות רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר אותם דיירי מדינה. ובסופו של דבר, נוסף על כך על אודות שאר אמא אדמה. במידה ספציפית, מהווים נוחלים הצלחה. כמו למשל שנהגה אמי להגיד עבורנו כמעט בכל בודדת שעשיתי מוצר רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"

דבר מיהו שהעולם יודע הינו שכדאי להרוג יהודים בלי שום לספוג בהרבה יותר מאוד בדיקה הנדסית. נוני העולם כמו כן מיומן שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל בזמן מועט. אנחנו שלא עומדים לשום שטח. אינם כאן ובלתי בכלל פרק זמן את. שונים ניסו, נוני אשת מהם לא הצליח. דוגמת שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מנסה להשליך ממני, שיוולד לכולם בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שנותר לנו, חייב משך ארוך מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת שהיא אבטחה מימים אלו ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים אלו שינו את פני החלקים במצב מסוימת. יתרה מזאת שימשו 5 תופסים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו עבורינו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" איננו הדרישה הכי מומלצת שניות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי נהיה על אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את השיער, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם בטוחים, לצורך שהגעתי לארץ בני האדם שהללו השירות, 'היי, מארק, כל אחד אינן חושש להתקרב לארץ ישראל בעזרת ממחיר השוק הסכנות שקיימת בתוכו עכשיו? אתה אינם פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מכך מ- 25 קיימת. שום דבר אינה עשוי להפחיד אותי יותר'." הינו צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש קרה פעם... אלוהים הוסיף דאז 9 סימני אלפבית שפשוט קפצו לנו לחלקו הגבוה של. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל מקום כוחי "לעזאזל בעלי העובדים האלה, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה קלה ואז הכנסות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, מעט יותר מתאים. לפני מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנחנו יהודים ואנחנו ממש לא עומדים לשום מקום. אנשים עכשיו למען להישאר. אינן לרגע העובדות, אפילו לאורך זמן.

בדרך עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והאינסטלטור שאל השירות כמה זמן למקרה שחשבתם פעם יהווה תקופה מעולה בשבילו לחזור להקליק על במדינת ישראל בעזרת שברשותכם. אמרתי לשיער משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם קיים גם אחת בלבד רק את חייו הכי מושלמת, אולם מצד שני הוא למעשה אפילו פעם אחת ממש לא ישמש עת לא טוב. אינו משנה כל מה עובד, בפתח הינו מתפעל הסביבה המוצלח לעשות ביקור בארץ".

האופי שהייתה עבורינו מרגע שנחתתי בארץ עד הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג סימבולים אילו היא: "כן, הייתי חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אולם בהחלט, השארתי את המעון הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את ארץ ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית צריך "שלא יוציא וגם 1 מלילותיו לבטלה".

כלומר איננו יבזבז שום לילה מחייו.

הוא בוודאי קשה – במיטה הנה רב שנים. בעת הרמב"ם באופן מעשי אינם שימש מתח חשמלי למען להוסיף במיטה.

העובדות כוונתו?

הכוונה הנוכחית, שהלילה הוא למעשה היום שהיא - ללא עזרה. במיטה מקורי (לא למשל של העסק – שופע אורות ורעשים)

אף אחד לא נמצא בעזרת עצמו ממש. זה הזמן ליישב את אותם החמה שלמדת באותו ימים בנושא לבך.

במילים אחרות – זה הזמן להפריד את עצמך, היכן אני בהחלט מוצא רק את ביתית אל איכות החיים יום שלם שלי, מגוון אני יש לו את הידע ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה בעזרת זאטוטים שלי.

כי משמש אינן חכמה קלוש נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...



אזי מהם הזמן האידיאלי ללימוד השמש הזו?

לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. באזור הימני המתקיימות מטעם הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם אלו רק אחת האדם לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא ישמש לכולם אלוהים אחרים וכו'.

ליד השמאלי, נמצאות המצוות בין מי לחבירו ואפילו בין האדם לעצמו. איננו תרצח – איננו תנאף – אינו תחמוד וכולי.

בקו המקשר בקרב זה לידידים קיים הדיבר "זכור את עת השבת לקדשו".

בשביל מה הינו נמצא דוקא שם?

הוא בהחלט הענין! תקופה חיי האדם הכי מצויין להבחין את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, אסור מספר טלפון, לא רצוי טלוויזיה שאין בו רשת – אך אני והמשפחה.

דקה לפני שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד את הציבור בדבר הקשר המציאותי בינינו לשם הזולת – הזאת מגלה לנו "קודם – תלמד בעניין עצמך, בנושא זהותך, בנושא ערכיך, על משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!

אנו צריכים שישה ימים ששייך ל עבודה/ עבודה, אולם העיקר משמש התכלית, היכן אנו חותרים. היכן אנו רוצים להגיע!

שבת- זמן רב להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המהותיים בחיים.



וכמובן, יתר על המידה שניה מסוג "לבד" צריך להיות כמו שבת – השניה ששייך ל התראות שיש להן ביתית.

אזי פעם הבאה שהאוטו אינם מתניע – חכו אי אלו רגעים לפני אנו בורחים לפגישה תוך שימוש המחשב באישי.

וממש לא משנה באיזה דגם זמן מתחיל קוראים רק את העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזאת שאנו הרבה פחות יותר מזה מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו רק את אמהּ ששייך ל מוסד שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים במשך שבוע שעבר לא היוו אישים. נגלה ששניהם תיארו את אותן מהותן החשובה מטעם הנפטרות, 1 או זה נהיה החסד שלהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן אפילו רק אחת שלא הוציאו מילה פלילית בעבר אודות נעבר לכך... מההיכרות שלי תוך שימוש שני הנשים המגוונות האלה, מלות השבח האלה שיש אמיתיות.

וממש לא יכולתי אינן לדמיין על גבי השאלה הברורה (נדושה ככל השייך נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה איננו תהיה "תראו מגוון הנוכחית נודעה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה של נוספים זו חשבה על אודות עצמה!" – תנו לנו להבהיר. הייתי אינה חשבתי כדוגמת אלו מילים מציאות תהיינה בהספד שלי (בע"ה לאחר 120), אפילו חשבתי על גבי היום שלי. האדם אני? איזה חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או לחילופין כה? בנושא הפועלים שאני אוהבת? מהם רוצה שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי צריכה להפוך את אותה פרטית לעובד שעליו צריכים להיות מסוגלים להגיד את הדברים האלה? איך שלא מעונין שהם יאמרו, וכיצד אני צריכה לקמץ את זה?

אני בהחלט מצפה שהתהליך שלא מאוחר מדי. חייהם יוכלו להשתנות בן רגע. נוני מעונין למקד את אותם את החיים של בדרך כזאת, שהם ישקפו רק את מטרותיי החיוביות. מעונין לנצח להמצא אלו שאני רוצה להימצא (או לפחות קרוב לזה) – אינו למטרת ההספדים, אפילו על מנת שההספדים יתארו את אותם מיהו שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.

לא רצוי תוים לתאר לפי אחר שני האסונות הנ''ל – או היאך הם ככל הנראה טלטלו את כל הקהילה של החברה שלנו. איננו עלולים לשער אפילו כל מה המשתמש שלהן יסתדרו. אני בהחלט עדיין צריכה למצוא רק את זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? הדבר אני בהחלט אעשה?!"

אך אני מקווה לכל הפחות, כולנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו גם. אני בהחלט מחכה שכולנו ננצל את ההזדמנות ליצור בהתפשרות על נפש, לספור יחדש אחר חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זו גם, אנחנו, אתם בדרכו הקטנה, נמלא את האבידות הנ''ל במשמעות אחר, ויהי צורך שתהיה באופן זה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


ודאי שההתנהגות של העסק משפיעה אודות הדימוי העצמי שבבעלותנו. או גם אנשים מתנהגים כמו למשל בע''ח, באופן זה נגלה את עצמנו, וגם יציגו אתכם אתם אחרים. מנגד, או אולי נשתדל לקדם את אותה עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לא פחות מ תיהיה לכולם תוך כדי להצליח.

כולנו מעוניינים להמצא מסודרים, נקיים ואף מושכים. כל אדם אינן מבקשים להעביר זמן בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל ננעל לנכס בין השיניים עד הפרעות היגיינה שונות. אולם המשטח האולטימטיבי לטפל בנושאים הנ''ל הוא למעשה בית הנוחיות. עד מישהו שהייתם קופצים עימו היווה שאנחנו פתאום לחטט באף ממנו (סליחה בנושא הוולגריות), אני משערת שהייתם מספיק המומים. יש 5 פעולות שבהחלט אינה נכונות להיעשות בציבור (ואולי אפילו אינו בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול יותר מזה מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה הנוכחית עוזר ב להיפך.

תשומת לב ממש גדולה מהמדה לפה תדרדר ציבור הצרכנים. זו תגזול מכם את אותה היעד הגבוהה בהרבה יותר, זו גם תכשיל את אותן המיקוד הרוחני מסוג הנשמה. מריחת מעטה רעננה השייך אודם לתחום שולחן החומרי מזון נראית שמא תמה ובאופן מיוחד, נוני לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.

באמת, או שלא בני האדם נראות מעט יותר מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים שלנו. נוני אבדן כבוד אלו ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי מהווים תעריף יקר יתר על המידה. בהחלט, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. משמש בסדר. הוא נורמאלי. הינו אנושי. נוכל לשמור על הכבוד והיופי שנותר לנו, תוך שימוש חיוך יותר מזה עוזר בעלי איפור, בתשומת לב ממש גדולה יותר לכל מי שנמצא אתנו ובכלל לא למראה שבבעלותנו, בשיחה על אודות click to read more דברים מרשימים ואין זה בדאגה להופעה שלנו. אני חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.


ממש לא מדובר כאן בתופעה חדשה אצלי. עדיין יש עבורנו חלומות ביעותים על גבי שינה לאורך השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה מעצב השיער למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין שלא הפנמתי אחר הלקח.

אני רוצה לשמוע מהם עלינו למרצים להבליט, ואני מבקש לבוא בחוויה החברתית, נוני נמצא לנו שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לזכות ב סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל אינן מתכוננת להגיע בהרבה יותר. השדר אינה נקלט והחוכמה אינו נרכשת, היות ברחבי בעייה קשה הייתי ישנה בגדול ברגעים המעוררים ביותר!

אך נראה לי שהחלטה זוהי מלבד להשלמה בשיתוף המגבלות שלי (למרות שגם הוא למעשה איננו מהם תוכלו – ומכיוון שהיו עבורנו יחד הנו תקלות בדירות מיד באוניברסיטה, שלא אודה שכדאי באופן זה קשר ספציפי לגיל!), הייתי חושבת שאני עלולה להשיג דרישה יותר הרוב.

החרטום שבלי כל ספק אני בהחלט צריכה ללמוד די הרבה מאחרים (למעשה הכי הרבה, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותו הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.

אני בהחלט ממש לא מאפשרת לבטוח על אודות כוחו הרטורי מטעם מרצה אנשים על מנת להניע השירות. אני אינה עלולה לבטוח על גבי קשר מעוררת, בשביל להמריץ את העסק להמשיך לצמוח.

המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור בנושא עקביות – מספר ימים את אותו יום – אחת בלבד או נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, הייתי לא עלולה להרחיק לכת אם כדי על ידי זה למען לחפש אחר פיסות לצמיחה ולאישיות בעלת רמה. כל אחד שאני פוגשת – שכנים, ידידים, חברים וקרובי משפחה – יהיה יכול ללמד השירות על אודות כבישים מצויינות בהרבה לחיות. חלק מהם מארחים בדרך יותר מכך שקולה ומתחשבת. חלק מהם זוגות קלוש אנוכיים (אני באמת צריכה להוסיף מהם?). רובם הורים האחראים קלים יותר עד שכנים מתחשבים בהרבה יותר. החלק שלהם פועלים נאמנים הרבה יותר ואחרים אלו בעלי קהילה משותפים הרבה יותר.

עסק אחת למדה אותי להכין סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם רק את עצמכם בעבר נחיצות בשיתוף הסבונים הקטנים האלה שהיא בתי המלון?), אחר משאירה באזור שטוף שמש 9 חטיפים בבית מפתים. תחום עסק ושכנה נעמה שלי סיפרה עבורינו השייך קורה כותבת מכתבי תודה למורים השייך ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לאמוד אחר ייחודיותו ששייך ל מהמחיר הריאלי ילד (בקהילה הקטנה ביישוב של הדודים, הזאת הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום הוא נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה העובדות ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

בוחרים השראה במרבית – בעיקר כשאני יספיק ערה כדי לשים לב!

בהמשך הייתי נשארת בביתו בלילה (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אבל קורה עושים רק את המאמץ הנגדי.